<h1>זבחים קי"ט ע"א</h1>
<h2>דף כא.</h2>
וצריך לדקדק, מה קדושה נשארה לירושלים לענין חיוב מצוות משאר ארץ ישראל שיהיו מעלין מארץ ישראל לירושלים, שהיה נראה שאם בטלה קדושת ארץ ישראל שהוא הדין שבטלה קדושת ירושלים. ונראה, דאפילו (דלמאן) [למאן] דאמר דקדושת עזרא בטלה, הני מילי בשאר ארץ ישראל, אבל מירושלים ומקדש לא בטלה, דהא ר' יוחנן סבירא ליה תרומה בזמן הזה דרבנן, ואפילו הכי קאמר בזבחים פרק קדשי קדשים [ס"ב ע"א] דשלושה נביאים עלו מבבל ואחד אמר מקריבים ואף על פי שאין בית, וכן בפרק השוחט והמעלה [ק"ז ע"ב] אמר ר' יוחנן המעלה בחוץ בזמן הזה חייב דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. ולהכי חייב, משום דראוי לבוא לפתח אוהל מועד [שם קי"ב ע"א], וכגון שבנה מזבח במקומו, שאם לא היה שם מזבח לא היה ראוי לבוא לפתח אוהל מועד, דכל הקודשים שנשחטו כשנפגם המזבח פסולין כדאיתא התם [נ"ט ע"א], אי נמי במקטיר קטורת או קומץ מנחה דלא בעי מזבח, כדאמרינן התם מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו. והרמב"ם ז"ל בהלכות מעשה הקורבנות בסופו [פי"ט הט"ו] לא פירש זה, וכתב סתם דהשוחט ומעלה בחוץ בזמן הזה חייב.
מכל זה נראה דיש לחלק בין קדושת הארץ, לקדושת מקדש וכן קדושת חומת העיר לאכול קדשים קלים ומעשר שני אפילו נפול מחיצות, אף על גב דקדושת הארץ בטלה לענין תרומה ומעשרות, לענין קדושת חומה נשארה במקומה ובקדושתה. ואף על גב דבנוב ובגבעון הוי איפכא, שהארץ היתה קדושה לענין תרומות ומעשרות והותרו הבמות [זבחים קי"ב ע"ב], כיון שבנה שלמה הבית נתקדש עולמית ונאסרו הבמות למאן דאית ליה הכי, דפלוגתא היא בפרק קמא דמגילה [י' ע"א] ובפרק ידיעות הטומאה [שבועות ט"ז ע"א]. והכי משמע בפרק קמא דיום טוב [ביצה ג' ע"ב] ובפרק התערובות [ע"ג ע"א] גבי ליטרא קציעות, דר' יהושע סבירא ליה תרומה בזמן הזה דרבנן, ואפילו הכי סבירא ליה מקריבין אף על פי שאין בית, כדאיתא בפרק קמא דמגילה [י' ע"א] ובפרק ידיעות הטומאה [שבועות שם] ובפרק השוחט והמעלה [זבחים ק"ז ע"ב]. ומשמע דאיכא לחלק בין קדושת הארץ לקדושת הבית וירושלים, דקדושת הארץ בטלה, וקדושת חומת העיר וקדושת מקדש לא בטלה, והנכנס שם היום חייב כרת, שאין לנו הזאה [בכורות כ"ז ע"ב]. ונפקא לן מדכתיב [ויקרא כ"ה] אשר לו חומה אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן [ערכין ל"ב ע"א], אי נמי מדכתיב [תהלים קל"ב] זאת מנוחתי עדי עד, ומשם נאסרו הבמות
